אחד הצעדים הראשונים שעשתה ישראל ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם היה תיקון חוק שיווי זכויות האישה בשנת 2005, והוספה של מחויבות לוודא שבכל וועדה ציבורית שהממשלה מקימה חייב להיות "ייצוג הולם" לנשים, ממגוון קבוצות האוכלוסיה. 

יישום סעיף החוק היה לוקה בחסר ועדיין, כפי שראינו במינוי ועדת המומחים של המל"ל להתמודדות עם משבר הקורונה שכללה 23 מומחים בלי אף אישה אחת. ואולם, גם כאשר ממונות נשים למוקדי קבלת ההחלטות, ברוב הפעמים לא מדובר בנשים "ממגוון הקבוצות". יתרה מכך – לא מדובר בהכרח בנשים שמקדמות זכויות נשים ומביאות לשולחן הדיונים זווית ראייה מגדרית. 

כיצד ניתן לגשר על הפער שבין הדרישה לייצוג הולם, לבין הדרישה החוקית הבלתי מיושמת לייצוג "מגוון", ועל הפער הגדול עוד יותר לפסגה הנכספת של ה"ייצוג המהותי"?

מנחה: אסתי רידר אינדורסקי – פעילה חברתית
חרדית, חברת הנהלה באיתך מעכי ודוקטורנטית ומרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א.