לאחרונה הייתה לי הזכות להשתתף במחזור הראשון של הקורס ״הכשרה לניהול משא ומתן מדיני בראייה מגדרית״ מטעם  עמותת "איתך מעכי". בקורס השתתפו נשים יהודיות ופלסטיניות, שהן פעילות חברתיות ופוליטיות.

היה זה מסע מעשיר ומרתק, שבמסגרתו העמקנו את הבנתנו בהחלטה 1325, ובחשיבות השוויון המגדרי כמרכיב מרכזי בקידום תהליכי שלום במצבי סכסוך. החלטה 1325 של האו"ם משנת 2000 נתנה מסגרת פורמלית למעורבות נשים בבניית שלום, בין היתר מדגישה ההחלטה את חשיבות תפקידן של הנשים במניעת סכסוכים ופתרונם באמצעות שלום, חשיבות השתתפותן השווה ומעורבותן המלאה בכל יוזמה להשכנת שלום וביטחון ואת הצורך להרחיב את השתתפותן בתהליכי קבלת החלטות, בכל הקשור למניעת סכסוכים או סיומם.

ההכשרה, שהתקיימה בשש שגרירויות, העמיקה את ההבנה שלנו בנושא חשיבות העצמת הנשים ושיתופן המלא, באופן שוויוני בכל תחומי החברה, ובעיקר בתהליכי קבלת החלטות והצבתן בעמדות השפעה למען מימוש שוויון צדק ושלום, ואת החשיבות של הטמעת החשיבה המגדרית בכל התוכניות העתידיות ובקביעת המדיניות, על מנת להבטיח ביטחון לנשים, התייחסות לצורכיהן ושינוי סדר היום שנקבע בעיקרו מפרספקטיבה גברית.

במהלך ההכשרה, נפגשנו עם נשים מרחבי העולם, שסיפרו על הצלחות של יוזמות נשיות, בקידום השלום במצבי סכסוך במדינות שונות בעולם. כמו כן, נפגשנו  עם השגרירים עצמם ושמענו הרצאות מרתקות במגוון נושאים הקשורים לתחום זה.

החוויות ששמענו מרחבי העולם, הדגישו ביתר שאת את חשיבות מעורבותן של נשים בתהליכים הקשורים להשכנת שלום והכללת נקודת מבטן של הנשים, הניסיון והפרספקטיבה שלהן. כולן הדגישו את ההבדלים המהותיים בתפיסת השוויון בין ביטחון אצל גברים וביטחון אצל נשים, המתבטאים בעיקר בנקיטת אלימות כלפי נשים וילדות, בחוסר השוויון המגדרי בשליטה על משאבים, בהימצאות בעמדות כוח וצמתי קבלת החלטה ועקב כך בפגיעה בזכויות האדם של הנשים, ולכן הדגישו שוב ושוב מעורבות נשים יכולה להבטיח התייחסות לנושאים הקשורים לביטחונן של נשים, למניעת סכסוכים ופתרונם. מהסיפורים זכינו לשמוע על הצלחתן של יוזמות נשיות שחוללו שלום במדינותיהן.

הסכמנו במהלך השיחות והדיונים, שקידום מעורבותן של נשים בעיסוק בסוגיות ביטחוניות ובינלאומיות אינו תלוי רק בקידום שינויים משפטיים וחוקיים שיבטיחו את מקומן של הנשים בעמדות השפעה וצומתי קבלת החלטות או בקידום נשים בתחומי הכלכלה ובחיים המדיניים כשותפות מלאות,  אלא נדרש שינוי חברתי מבני שיוביל לצדק מגדרי שיטשטש את עליונות האליטות הקיימות, ויקדם הבניות מגדריות חדשות.

כקבוצה של נשים יהודיות ופלסטיניות בישראל, שוחחנו על חשיבות איחוד הכוחות ושיתוף הפעולה על מנת לקדם שלום ויישוב הסכסוך הישראלי פלסטיני, על חשיבות ריכוז המאמצים להובלה לקראת שלום ישראלי פלסטיני וקיומן של יוזמות פיוס חיצוניות המובלות על ידי נשים, במיוחד לאור המציאות המתהווה שיוצרת תחושה  של חוסר תקווה, אלימות גוברת והולכת, זמינותו של נשק קל לכל דורש, הרחבת ההתנחלויות והצבת מחסומים מטעם הצבא, ופעולותיו בשטחים הכבושים, תמיכה בהפרת זכויות אדם והסתה לשנאה מצד שרים בממשלה, מצב כלכלי שעלול להוביל למיתון, אבטלה גוברת והפחתת תקציבי רווחה, ועוד ועוד.

הדיונים האירו, מצד אחד, את החוזקות שלנו כנשים ואת יכולותינו בהשכנת שלום, ומן הצד השני הבהירו את יכולת השפעתינו המוגבלת. השפעה מועטה זו,  נובעת מההדרה כלפי נשים בחברה הישראלית, הן מתהליך השלום הרשמי והן מחוסר השליטה במשאבים בשל השתלטות המנהיגות הפטריארכלית עליהם. עצם השוליות של הנשים בעמדות ההחלטה והשלטון קבעה את ההשפעה השולית שלנו בדיונים הקשורים לסיום הסכסוך והניסיונות להשכנת השלום באזורינו.

ניתן לראות כי במדינת ישראל לא הוקמו כמעט מנגנונים מסודרים המבטיחים את ייצוגן של נשים בתפקידי מפתח הכוללים אחריות ליישוב הסכסוך או בהליכי קבלת החלטות בנוגע לאופן ניהולו, כמו גם שלא התקיים כל דיון ציבורי או פרלמנטרי ממשי בעניין וניתן לומר כי למעשה הסוגייה לא נבחנה. יש לזכור כי גם אם ייצוגן של הנשים בתנועות השלום וסיום הכיבוש הוא רב, הרי שאלו תנועות חוץ ממסדיות שאינן מקבלות כל תמיכה כספית, מוראלית או אחרת מן המדינה. 

בנוסף, במהלך הדיונים הסתבר לנו, שאנו, המשתתפות היהודיות והפלסטיניות לא יוצאות מאותן הנחות יסוד. חלק מהמשתתפות היהודיות ראו בנרטיב שלנו הפלסטיניות כהתקרבנות, חלק מהן לא רצו לשמוע על כיבוש וגם לא על נכבה, ולדעתן אין צורך בתיקוני עוול כלשהם כשמדובר ביוזמות שלום, אלא צריך להביט קדימה ולא לאחור. לחלק מהמשתתפות היהודיות לא היה מספיק ידע על הנרטיב הפלסטיני ועל דרישותיהם של הפלסטינים לצורך סיום הסכסוך הקיים. הבנו שלמרות שכולנו כאן רוצות להיות חלק מתהליך השכנת שלום, לא כולנו יוצאות מאותן זוויות מבט וגם בינינו יש מגוון מסקנות והסכמות.

במצב הנוכחי, בו הממשלה החדשה מרחיבה את ההתנחלויות, מרחיבה את הכיבוש, מחריפה את הקיצוניות הימנית, מקדמת שיח שפוגע בדמוקרטיה ובזכויות אדם ואזרח, הקול שלנו, ערבים ויהודים שוחרי שלום, צריך להיות ברור יותר וחד יותר. אנחנו חייבים וחייבות להיות אחראים יותר להעמיק את ידיעותינו בהבנת המצב והשלכותיו, ובעקבות כך להגביר את הדרישות לקידום תהליכי שלום, אנחנו חייבות וחייבים להיות אחראים ולהתנגד למדיניות שפוגעת בזכויות האדם, שמרחיבה את הפרות החוק. אנחנו צריכים, יותר מבעבר, לדאוג לסיום הכיבוש ולקידום השלום. לדעתי ולהבנתי האישית ללא סיום הכיבוש, ללא פירוק ההתנחלויות, וללא דאגה לרווחתם הכלכלית והחברתית של הפלסטינים, לרבות שינוי המדיניות המתנהלת נגדם, אף יוזמת שלום לא תוכל להצליח.

במפגשי ההכשרה האחרונים התחלנו, המשתתפות הפלסטיניות, לדרוש לקיים שיח על הכיבוש. חזרנו ושאלנו מדוע אנו מדלגות  על הדיון החשוב ולא נותנות לו את המקום.  היה לנו חשוב להדגיש את חשיבות הדיון הזה בייחוד במסגרת יוזמה כזו שעוסקת בתהליכי השכנת שלום. בסופו של דבר, לא הצלחנו להעמיק את הדיון ולהתייחס לדרכים ולאפשרויות לסיום הכיבוש.

אני מאמינה ששווה להמשיך את ההכשרה ולאפשר שיח פתוח בינינו, של פלסטיניות ויהודיות. זו תהיה הזדמנות מצוינת, עכשיו כשיש לנו את הכלים, להתאמן במשא ומתן על הפרספקטיבות השונות ועל הדרכים לגשר ביניהן ולהגיע לפתרונות מדיניים שעוד לא חשבו עליהם. ד"ר באנה שגרי, שהרצתה באחד המפגשים, אמרה שאם הפתרונות לא עבדו עד עכשיו, כדאי להציע להרחיב את התודעה ולהציע פתרונות נוספים. אולי אם יכניסו נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה לדיונים על השלום – זה יהיה צעד ראשון בהרחבת התודעה. .

הכותבת היא  עו"ד אקטיביסטית פמיניסטית וחברתית, השתתפה בהכשרה ראשונה מסוגה לניהול משא ומתן מדיני בראייה מגדרית, מטעם עמותת "איתך – מעכי" – משפטניות למען צדק חברתי.